תן לישון געציל! בשערי צדק.

שערי צדק
'אין מה לעשות כולם צריכים לשאת בעול'.
התור שלי הגיע.
ידעתי שבסוף גם אני אצטרך לעשות משמרת 'לילה'.
לא עזרו כל הניסיונות שלי לשהות לצידו כמה שיותר ביום, יותר אפילו מהמגזימים, העיקר שאפטר ממשמרת הלילה, כי אני אוהב את הלילה והלילה אוהב אותי, אני אוהב לישון...
אבל זה לא עזר, כבר ביום שלישי קיבלתי הודעה 'ליל שישי' שלך, יצאת בגורל!
בשונה מתמיד, הפעם נהייתי מעשי. קיבלתי החלטה שאת הלילה הזה אני שורד.
נכון, זו לא הבחירה הראשונה שהייתי בוחר וגם לא השנייה, אבל נפלה כבר ההחלטה, אז נתמודד.
מתחיל לארוז: תהילים, דף היומי בכריכה רכה, כמה מיני מתיקה ו...משהו חסר. חומר קריאה שישאיר אותי ער.
מה אקח? צריך משהו טוב, עם מינון מוגבר. במה אבחר?
פתחתי אשכול:
'דרוש ספר טוב'
עם הרבה פלפל, אבל לא שחור. משהו שיכול להעיר דוב.
המלצות לפה, דיס לשם ויש לי כיון...
'תן לישון, געציל!' זה המתכון.
לחנות רצתי, ממיטב כספי שילמתי ו...הופ הספר בשקית.
מצוייד, נכנסתי לשערי צדק. קומה 10, טיפול נמרץ לב.
להכנס אי אפשר, אבל צריך שיראו את המשפחה מעבר לדלת. כך אמר העסקן.
בטוח בעצמי ובציוד שעמי, התיישבתי על הספסל בחדר המשפחות.
מלבדי היה עוד איש אחד, חסידי, נחמד.
'רוצה לשבת אולי על הספה?' שאל אותי באדיבות.
ספה?? ח''ו, זה המרדים מס' 1 היום!
ויתרתי לו.
בחרתי לי כסא ברזל חשוף ללא ריפוד,
אני סיכונים לא לוקח, כבר היו מקרים.
השעה 1:22.
גמרתי 'יום ראשון', עברתי לדף היומי, 'נשאר לי חצי דף מאתמול', הרהרתי בקול ...
לפתע קול בחדר. מכיוון הספה קולות של שינה עמוקה, מתוקה...
ידעתי, ידעתי ממה להזהר, יש דברים שאסור לוותר.
זה נראה תמים, אבל זה מרדים, אוהו מרדים.
העייפות... ההפרעה הכי נפוצה בדורנו אחרי העירנות, מתקרבת אליי.
בצעדים מפחידים, שקטים, משתלטים.
אבל אני חסין, יש לי את תרופת הפלא,
תן לישון, געציל! נשלף מהשקית, חדש, חלק, מזמין.
מרגע לרגע אני קולט את הטעות, טעות נוראית, איך לא תישן אם שם הנושא הוא ''לישון''?
המילה 'לישון' לא מרפה, לא משחררת, חודרת עמוק עמוק. וכאילו ללא שליטה אני מתחיל לפזול לכיוון המיטה, נכון לעכשיו, הספה.
אני מנסה להסביר לעצמי, 'גם אם ח''ו ושלום אשקע בחלום,
מיד אתעורר, כי הרי ביטחתי את עצמי, ואני על כיסא ברזל'.
לאט לאט אני מוצא את עצמי משמיע קולות, תחילה שקטים ואז פחות...
אולי יתעורר הלז, מעצמו כמובן.
אך לא, החסיד ישן... ישן... חיוך גדול מרוח על פיו, טוב לו.
מנסה עוד עמוד בגעציל אך לא, שוב, תן לישון! הוא השולט.
אין ברירה, פיקו''נ דוחה שבת ושינה בשבת תענוג, מתערבבים לי בראש כל מיני סברות, והוראות היתר, למה הדבר הנכון שעליי לעשות הוא לישון.
מרגע זה הכל קרה במהירות. רצתי לכיוון הספה, תפסתי את החסיד המסכן בשתי ידיי, וצרחתי כל עוד רוחי בי ''תן לישון, געציל!!!...''