האח שלא הכרתם

הוא תמיד היה הילד המיוחד במשפחה. לאו דווקא במובן של ילד לא רגיל מנטלית. יותר בגלל שהוא היה שם ולא היה שם.
כולם ידעו שהוא קיים מצד אחד, ומצד שני נורא חששו מהיום שהוא יילך.
הפחדים, מהסוף שעלול לבוא, לא באו סתם. כבר היה לזה תקדים. נכון, זה לא היה מרצונו, ואם הייתם שואלים אותו, הוא היה עושה הכל, ממש הכל, כדי להשאר. אבל העולם מסתובב, וגם הדברים שנראים שלעולם לא ישתנו, משתנים. וזה עלול לכאוב.
אחים שלו, גם הם, כמוהו, תמיד היו מעוררים עניין.
היה את יאיר. לא היה אפשר להשאר אדיש לידו. הוא תמיד לחם למען כבוד המשפחה, לפעמים עד כדי השגת המטרה ההפוכה בדיוק. עד שגם הדוברים המנוסים ביותר התייאשו מלהסביר אותו, ופשוט התנערו.
היה את אבנר, הקטן. הלא מזוהה כביכול. הנחמד והרגוע, אחד שלא הזיק לאיש. גם הוא עורר עניין, אבל דווקא בגלל שלא היה לו עניין.
והיה אותו. הוא היה חלק אינטגרלי מאביו. בעצם, בגללו אביו היה מי שהוא. לא רק אביו, גם יאיר ואבנר היו תלויים בו. אילולא הוא, גם הם לא היו. כלומר הם היו פיזית, אבל מי היה יודע.
היה לו שם, קראו לו 'עידן'
עידן נתניהו.
- סוף -