חוזר? חלילה!

יוֹם אֶחָד יָשַׁבְתִּי עַל עֵץ
וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁזֶּהוּ!
אֵין מַצָּב כָּךְ לְהַמְשִׁיךְ .

קוֹל פְּנִימִי לָחַשׁ לִי לָמָּה, לָמָּה לְךָ?
הֲרֵי כָּל כָּךְ קָשֶׁה לְהִשְׁתַּנּוֹת...
זֶה יִדְרֹשׁ מִמְּךָ הָמוֹן כּוֹחוֹת.

וּבִכְלָל, מִי אָמַר שֶׁלְּהִשְׁתַּנּוֹת בְּבוּם זֶה טוֹב,
אוּלַי עָדִיף כָּל פַּעַם קְצָת,
אוּלַי זֶה לֹא מַתְאִים לְעַכְשָׁו,
הֲרֵי גַּם כָּכָה קָשֶׁה לְךָ, וְעוֹד שִׁנּוּי?

אָז הִקְשַׁבְתִּי לוֹ,
הוּא הֲרֵי קוֹל פְּנִימִי,
בֶּטַח הוּא יוֹדֵעַ מָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁב.

וּבְלִיבִּי יָדַעְתִּי,
שֶׁעוֹד חֹדֶשׁ שׁוּב,
כַּנִּרְאֶה לָעֵץ אָשׁוּב.
וְאַחְלִיט שֶׁזֶּהוּ, דַּי,
אֵין מַצָּב כָּךְ לְהַמְשִׁיךְ.

וְאֶחֱזֹר, חָלִילָה...