סמינריון ערכים שבת חנוכה תשפ''ב.
''...פתאום שמעתי פיצוץ חזק ואני קולט את האוטובוס שפספסתי בדקה, מתרומם באוויר ועולה בלהבות. גם בתוך המהומה, הצרחות וההלם, לא הייתי יכול להתעלם מהמחשבה שקרה פה משהו הזוי שככל הנראה מישהו סובב אותו והחלטתי לבדוק את העניין לעומק והנה אני פה''
רעש מחיאות כפיים מילא את אולם חדר האוכל, בינתיים הכל תיקתק.
צוות המרצים היה מרוצה.
המשתתף הבא נעמד לדבר ושקט השתרר באולם. גובהו 2 מטרים ותלתלים שחורות נשפכו מכל צידי ראשו, הוא לבש מכנסים בצבע חאקי זועק וגופיה קצרה צמודה, שהסתירה לא הסתירה קעקועים צבעוניים של ציפורים.
''שלום לכולם שמי ניסים ואני רוצה לספר לכם מה הביא אותי להיות פה בשבת.
אני אדם לא דתי, לא שיש לי משהו נגד הדת אלא פשוט לא מידי מעניין אותי. אף פעם לא ביקרתי בבית כנסת בחיי, אפילו לא בכיפור, עד לפני שלושה ימים.
אני הולך ברחוב משועמם ומעשן סיגריה, כשלפתע מימיני אני קולט מבנה יפהפה של בית כנסת שמעוצב בחן וכאילו מזמין אותי להציץ לתוכו.
אני מועך את הסיגריה על גדר הברזל הצמודה ונכנס בחשש קל, אין לי מושג מה אני אמור לענות אם מישהו ישאל אותי מה אני עושה פה, אבל להפתעתי לא רק שאף אחד לא שואל אלא אני רק נכנס, כולם נעמדים ואחד חשוב דופק על השולחן וצועק 'אהלן ניסים!'. אמרתי לעצמי כזו הכנסת אורחים יכולה להיות רק אצל הדתיים''...